"וכשאני מבקשת מימנו להיות חזקה כדי לעשות מה שהוא מייעד לי – אז אני שומעת אותו, יום אחד בכל פעם." (עמוד 85 מתוך "מחפשים את הנתיב הרוחני")
הבית הוא בתוכי, העבודה שלי היא מול אלוהים, מאלוהים אני מקבלת את אותה ההרגשה שחיפשתי תמיד – הרגשה של אישור.
כמה מחמאות שלא קיבלתי על המראה שלי לא גרמו לי להרגיש יפה, תעודות שהשגתי לא עזרו לי להרגיש חכמה, מילים טובות מהבוס לא עזרו לפחד מפני פיטורים, קילוגרמים שהשלתי לא עזרו לי להרגיש רזה.
אישורים חיצוניים לא עזרו לי להרגיש טוב. מה שקורה בחוץ לא נתון לשליטתי, לא הגיוני לתלות את תחושת הטוב שלי בעניינים חיצוניים (אם החמיאו לי או לא), ו"החוץ" לא יביא לי איזון ושלווה לאורך זמן.
גם כאשר אני מקבלת את שמחלתי חפצה כל כך – אותו אישור, האישיות מתגברת וההרגשה הטובה נעלמת בן רגע.
הפתרון להבנתי – להתפלל לכוח העליון שיעזור לי להרגיש חמימות כלפי עצמי מבפנים, ללא תלות למה שקורה בחוץ. לתת מחמאות לאחרים, לתת תחושה טובה לסובביי שהם חכמים ומוצלחים. כלומר להיות בהוויה של צעד 12, להיות בשירות, זה מה שיציל אותי מהריכוז העצמי שלי כמכורה. ובתהליך הזה אלמד להרגיש טוב ולאהוב ולהעריך את עצמי.
