"הייתי צריך לבחון את מחשבותיי לאור המודעות החדשה לאלוהים שבתוכי. וכך מה שנראה כשכל ישר, הפך לשכל לא ישר". (הספר הגדול, עמ' 15)
תודה לאל על נדודיי ברכבת שמספקים לי הזדמנות לתפילה ולהרהורים…
אני מחליפה רכבת בתחנה… אני מעט מבולבלת ונעזרת בסדרן.
הוא 'נובח' לעברי תשובות בחוסר סבלנות, קולו תקיף, ידיו מתנופפות…
אני מחליפה רציף… עדיין איני בטוחה. אני פונה לסדרן אחר. פניו מאירות לקראתי, הוא עונה בנועם. כשהרכבת מגיעה הוא שב ומכוון אותי ודואג שאעלה עליה…
במשך 60 שנה, לפני הגיעי לאו-איי, חשבתי שאני השחקנית הראשית:
אם כועסים עליי, משמע שהייתי טיפשה, הפרעתי, הטרדתי…
אם שמחים לקראתי, משמע שהייתי טובה, מרצה, ממושמעת…
תמיד חשבתי שתגובת האנשים אליי הייתה תלויה בי ובהתנהגות שלי… והתאמצתי בהתאם.
תודה לאל שיש לי עוד 60 שנה לחיות אחרת. יש עוד שחקנים במערכה. לכל אחד מאיתנו רצון עצמי. חלקנו חולים, חלקנו בריאים, חלקנו מחלימים, ויש כוח אחד, עליון, שאהבתו כלפיי נצחית.
הוא שנטע בי את ההבנה שהתוצאות אינן תלויות בי.
