"לאכלני יתר אנונימיים אין דעה על עניינים חיצוניים: לפיכך אין לערב את השם או-איי במחלוקות ציבוריות כלשהן" (12 הצעדים ו-12 המסורות של או-איי, עמ' 149).
המסורת העשירית, כמו מסורות אחרות, מעודדת אותנו להתמקד בפגישות במסר ההחלמה של או-איי באמצעות הצעדים, המסורות והכלים של התוכנית. כל אלה מציבים בפנינו גבולות ברורים בנוגע למה שמותר לנו לומר בפגישה, ומונעת מאיתנו לזלוג לנושאים חיצוניים.
למדתי שגבולות בריאים בתוכנית באים לידי ביטוי אם מקיימים את המסורות בפועל. אני מנסה לשמור על מסר ברור של התוכנית כאשר אני מדברת בפגישה עצמה, לפני הפגישה ואף אחריה, פנים אל פנים או אפילו בשיחת טלפון.
אם אני משתפת בעניין אישי שבגינו אני עלולה לאכול בכפייתיות, אני מקפידה להסביר כיצד עקרונות או-איי מסייעים לי להתמודד עם הבעיה. אם אומר משהו מחוץ לנושא – אפילו בהיסח הדעת – זה עלול לתת למישהו תירוץ לעזוב את התוכנית או להחזיר אותו לתוכניות דיאטה, לתוכניות התעמלות או לתהייה רוחנית – כל הדברים שניסיתי בעבר ולא עזרו לי להיכנס להימנעות או לשמור עליה לטווח ארוך.
הגבולות שלמדתי וסיגלתי לעצמי בפגישות עזרו לי גם בחיי היום יום שלי מחוץ לתוכנית. מחד, ראיתי כיצד מחלוקות גוזלות משלוות הנפש שלי; כיצד הן מפרידות ביני ובין אנשים שאני מנסה לבנות איתם מערכות יחסים. מאידך, אני צריכה להיזהר שלא להשתמש במסורת הזו כתירוץ שלא להביע את דעתי, בעיקר כאשר הכוח העליון שלי יודע שחשוב שאעשה זאת. הדחקת הרגשות שלי עלולה להביא אותי לאכילה כפייתית בלתי נשלטת.
תורגם באופן חופשי מאתר oalifeline.org
