תפילת הצעד השישי
"תן לי כוח, כשאני יוצא מכאן, לעשות את מה שביקשת, אמן". (הספר הגדול עמוד 59)
באחד הימים נכנסתי לחנות לרכוש כתונת שינה. לפתע צד את עיני בגד הים המושלם בעולם. נדמה היה שהתקיימו כל הסיבות הנכונות לקנות אותו – חלה על בגד הים הנחה של 70%, הצבע החמיא לי, ובכלל – בגד הים ישב עליי 'בול'.
כמעט רכשתי אותו.
תודה לאלוהים שהשיב לי את שפיות דעתי. הוא שאל אותי:
"האם יש לך סיבה טובה לקנות אותו?" התשובה מיהרה לבוא – האמת שלא, יש לי כבר שלושה בגדי ים.
אלוהים המשיך ושאל אותי:
"האם את בטוחה שהמניע לקנייה הוא טוב?"
גם כאן הייתה התשובה ברורה – האמת שלא, סתם חמדתי אותו בגין יופיו ובא לי להתרגש מעצם ההתחדשות.
השאלות המשיכו:
"האם את חושבת על ההשלכות של הקנייה הזו בעתיד?"
וידעתי – עכשיו אני חושבת… אין לי מספיק כסף בחשבון, ובנוסף – זו חנות שאינה ידועה באיכות בגדי הים שלה.
תודה לאל שעזר לי לעשות את רצונו. עזבתי את החנות כשאני משאירה מאחוריי את המראה היפה של דמותי בבגד הים, ובידיעה ברורה שזו ההחלטה השפויה, וזהו רצונו של אלוהים עבורי.
כשסבלתי מאכילה כפייתית, סבלתי גם מקניינות כפייתית.
שתי הצורות האלה של ההתנהגות הכפייתית נבעו מאותם פגמי אופי – רחמים עצמיים, מניעים לא כנים וחיפוש תועלת לעצמי.
תודה לאלוהים שהאיר את עיניי לגבי רצונו ממני, ונתן לי את הכוח לבצעו!
