"עשינו חשבון נפש נוקב וחסר פחד." (הספר הגדול, עמ' 47).
בבואי לעולם כתינוקת חסרת אונים שתלויה בסובבים אותה לסיפוק צרכיה ולהישרדות, הייתי אגואיסטית גמורה. מסתבר שנותרתי תינוקת עד גיל 60. צעד 4 גילה לי זאת.
100 הראשונים כותבים בספר הגדול בעמוד 49-48: "רוב האנשים מנסים לחיות כשהכוח שמניע אותם קדימה נובע מתוכם…אנוכיות וראיית עצמי כמרכז…החלטות שמבוססות על האני הן שגרמו לכך שנהיה פגיעים"
ובעמוד 53: "הם היו חולים בדיוק כמונו".
מה שהניע את מחשבותיי, דיבורי ופעולותיי 60 שנה, היו "מאות צורות של פחד, הונאה עצמית, חיפוש טובתנו האישית ורחמים עצמיים" (הספר הגדול, עמוד 49). פגעתי ונפגעתי, ואז קרה הנס הגדול: הגעתי לאו-איי ולצעד 4.
בצעד 4 גיליתי את הפגמים, את החסרונות והשגיאות שלי, את הרע שבי. למרות שהרגשתי אז מרושעת, הוסבר לי והבנתי שאני בדרך להיות סבלנית, סובלנית, אוהבת וטובת לב. יש לי חיים שלמים לחוות את זה.
במהלך 4 השנים האחרונות שבהן אני באו-איי, אני לומדת לצאת מריכוז עצמי ורוכשת תכונות אלוהיות ברמת ההשפעה והאהבה לזולת ולבורא.
כיום אני יכולה להעיד שתהליך התיקון ממצב של "מה אני אקבל מאירוע זה?" ל"איך אני אוכל להועיל לו?" כלומר, הגילוי והפיתוח של היכולת להשפיע ולאהוב בעזרת כוחו של הבורא – הם בדיוק ההחלמה מאכילה כפייתית ומבדידות חברתית.
כאשר מחשבותיי מנותקות מכוח עליון, נסמכות שוב על עצמי, על אוכל, על כוחות אנושיים, מקומות ודברים – הרי שאני במצב רוחני לא תקין.
מי ייתן וכל אכלן כפייתי שעדיין סובל יהיה מודע למתנה שהוא מקבל בצעד 4.
