"מותר לנו לבקש משהו עבור עצמנו אם זה יעזור גם לאחרים" (הספר הגדול, עמ' 67)
מי היה מאמין?!
אני חברה בגוף שירות מעל רמת הקבוצה, ויושבת ראש של ועדה!
לפני כמעט ארבע שנים ראתה המאמנת שלי בעיני רוחה את התגשמות הנס הזה.
הלב מפרפר… האם זה רצוני או רצונך עבורי?
האם אני נותנת את השירות הזה ממניעים כנים?
אולי אני רק מחפשת תועלת לעצמי?
האם רצונך הוא שאמלא תפקיד זה?
האם יש לי סיבה טובה באמת להיות יושבת ראש של ועדה?
האם אכן יש בי כוונה לתרום מכוחי, מתקוותי ומניסיוני להחלמת חברי או-איי?
ואם זהו אכן רצונך עבורי – ממה עליי להימנע? מפחדיי? מזיכרונות העבר? מתפיסתי את עצמי? מהנמכת יכולותיי?
אלי, אני יודעת שאני יכולה להצליח בתפקיד זה רק אם אני במצב רוחני תקין. גאווה, יוהרה, ריכוז עצמי, חיפוש תועלת לעצמי, פקפוק בעצמי – כל אלה יביאו לכישלון.
אלי, אני יודעת שבתפקיד זה אוכל להגדיל את התועלת שאני מביאה לחברי או-איי, רק אם אהיה במגע מודע ומתמיד אתך.
אני מזכירה לעצמי שאני כבר לא מנהלת את ההצגה. רצונך ייעשה ולא רצוני.
אני מבקשת שתראה לי בכל יום מהו הדבר הבא שאתה מבקש ממני, ושיינתן לי כל מה שדרוש למילוי תפקידי בשיתוף פעולה עם חבריי.
אלי, אני מוסרת את רצוני ואת חיי להשגחתך!
