"מתן שירות באו. איי. מהווה גורם מפתיע בעוצמתו בהחלמתנו "(שנים עשר הצעדים ושתים עשרה המסורות מהד' 3 עמ' 83).
כבר בתחילת דרכי בתכנית נאמר לי שעל כל חבר לתת שירות וכי יש דרכים רבות לתת שירות:
לסדר כסאות, להיות אחראי על השתייה, לפתוח את חדר הפגישה וכיוצא באלה. עם הזמן למדתי על דרכי-שירות נוספות, למדתי שאני מקבלת כל כך הרבה בתוכנית ולכן עלי להחזיר מכך חזרה. עם הזמן התברר לי שהשירות תורם להחלמה שלי וככל שהוותק שלי בתכנית גדל אני רואה וחווה עד כמה השירות הוא גורם עוצמתי ומשמעותי להחלמה שלי.
כבר נאמר בספר הגדול שאין כמו השירות של מסירת המסר כדי לשמור על ההימנעות שלי. העובדה שאני משתפת בניסיון כוח ובתקווה שלי עם אנשים שעדיין סובלים מאכילה כפייתית, שומרת עלי ועל ההימנעות שלי.
פעמים רבות נגשו אלי חברים ואמרו לי כי דברים שאמרתי, חיבוק שנתתי או אפילו חיוך מעודד עזרו להם מאד ואני כמובן לא זכרתי שום דבר מהדברים הללו.
אני גם זוכרת עד היום איך קבלו אותי כשבאתי לתכנית ועד כמה זה עזר לי. אני זוכרת שהתקשרתי לחברה שלא הכרתי והיא שמחה כאילו מצאה את אחותה האובדת. היחס הזה היה בעיני מיוחד במינו ורק עם הזמן הבנתי שזו רוח התכנית וההחלמה.
השירות תורם לי להכיר חברים חדשים, להעמיק בקריאת הספרות, ללמוד לדבר בפני אחרים, לעמוד בכל פעם בפני אתגרים חדשים ללא מורא ולדעת שאני לא לבד.
האם אני נותנת שירות בכל הרמות? האם אני מוסרת את מסר ההחלמה בכל הזדמנות ?
