"כל הגישה שלנו לחיים ואופן ההתבוננות שלנו בחיים ישתנו… הפחד מאנשים יעזוב אותנו" (הספר הגדול עמ' 65).
באחד מימי שישי, בתום שעות של הכנת מיני תבשילים לאורחים היקרים (תודה לאל שמנע ממני אכילה כפייתית תוך כדי…) מצאתי גם זמן לצאת לשחות בבריכה. זו פעילות חביבה עליי ומרעננת, אני שוחה רצוף חצי שעה הלוך ושוב מדופן לדופן כמו דג.
הגעתי לבריכה וראיתי שהיא הומה אנשים, נשים וטף. בנוסף נדהמתי לראות שהחבל המפריד בין מתחם הילדים למתחם השחיינים הוסר, וכולם שוחים בערבוביה אנה ואנה. חבר שהיה אתי נסוג מתוכניותיו לשחות וחזר הביתה.
ברגעים הראשונים נמלאתי טינה על שמנהלי הבריכה לא הודיעו על השינוי. תכננתי מכתב זועם למזכירה וכבר התאבלתי על חוסר ההתחשבות…
התחלתי לדמיין את כל האנשים שייתקלו בי, ויפגעו בי, ויטביעו אותי, ויזרקו על ראשי כדורים… אני יודעת! זה בטוח יקרה! ככה זה היה בעבר! התחלתי לשקוע ברחמים עצמיים…
ואז, יד אלוהים הכניסה אותי למים.
רוח טובה נחתה עליי. עשיתי צעד 10, הודיתי בפני כוח עליון בפגמיי ובזה שאינני סומכת עליו ושמעתי תשובה:
"תשחררי, תחשבי טוב, שמרי על טוהר המחשבה, המילה והלב, סבלנות, סובלנות, אהבה וטוב לב.
אנשים לא נגדך, הם בעד עצמם, וזכותם ליהנות מהבריכה בדיוק כמוך. תמיד תראי את הנס ברגע שתרפי ותאמרי: אני נותנת לאמונתי להאיר לי את אי הוודאות והחשיכה.
בחסד אלוהים התחלתי לשחות בכל הסגנונות. איש לא פגע בי. איש לא נתקל בי. לא חטפתי כדור על הראש.
שחיתי חצי שעה, כמתוכנן, בשלוות אלוהים. בליבי ובמחשבותיי הודיות על שמחת החיים – לבריכה, למים, לקרירות, לאנשים סביבי, לגופי.
הבטחה מהבטחות צעד 9 התגלמה בי והתגשמה בחיי! כיצד זה קרה?
על ידי התמדה בביצוע פעולות – עבודת צעדים ושימוש בכלים: קריאה יומיומית בספר הגדול ובספרות או-איי, תפילה ומדיטציה כל ערב, כל בוקר ובכל זמן שאני בספק ובבלבול; הודות להתמדה במתן שירות ולהקשבה וריכוז במאומנות שלי. ומעל הכול – הודות לטיפוח ופיתוח הקשר ההכרתי עם הכוח העליון שלי.
