“פעם אלכוהוליסט, תמיד אלכוהוליסט”

“פעם אלכוהוליסט, תמיד אלכוהוליסט” אומר לנו הספר הגדול בעמ’ 29, בפרק 3 “עוד על אלכוהוליזם”. למה הכוונה? לא משנה כמה שירות אני נותנת באו-איי (או בכלל), כמה אני בקיאה בהיסטוריה של ביל וו. ושל מאה הראשונים, אפילו לא משנה כמה מטופח הוא הקשר ההכרתי שלי עם הכח העליון שלי, שאני קוראת לו אלוהים. דבר מכל אלה לא עושה אותי חסינה בפני הביס הראשון. וברגע שאני מכניסה, ולו בתום לב, חומר מהחומרים האלרגניים שלי לתוך הגוף הגוף שלי מופקע מרשותי, אני רואה את היד שלי עולה ויורדת שוב ושוב ואין לי מושג של מי היא, מה זה, שאני מכורה ושיש פתרון. 

העיוות הנפשי עליו דיבר ד”ר סילקוורט בעמ’ 3 בספר הגדול תמיד יציע לי מתישהו, איכשהו את הביס הראשון. זהו המאפיין המתעתע של האלכוהוליזם. בהרבה תחומים אחרים בחיי אהיה שקולה, בשליטה, אתכנן לטווח ארוך ואבצע. אבל מול העוגיה היבשה בצלחת הכיבוד באמצע השולחן אני לגמרי חסרת אונים, או לנוכח החברה שנוגסת בחטיף ולאחר כמה נגיסות מניחה אותו על השולחן ואולי אפילו שוכחת שהוא שם אצלי שום דבר לא עובר מתחת לרדאר! החטיף החצי אכול הזה תוקע לו יתד במוחי וזה בכלל לא שלי! לא יעזור דבר פעם מכורה, תמיד מכורה, ואבוי לי אם אשכח זאת. 

אז איך אני דואגת שלא אשכח? מתחילה את היום בהיגיינה הרוחנית שלי קריאה, כתיבה, תפילה, מדיטציה. נכנסת כל יום לפגישה, נותנת שירות ככל יכולתי, עושה צעד 10 בכל רגע שאני מזהה תחושות עצב, אי נחת, קינאה, קורבנות, רחמים עצמיים, רצון לאכול שלא במסגרת הארוחה שלי, אם אני חשה מרוגשת יתר על המידה, חסרת מנוחה, מרירה, מקנאה, פוחדת, אומללה, חסרת תועלת לאחרים. או, אם לפתע חולפת מחשבה במוחי… קולה של המחלה שמציע לי עוד דרך יצירתית להזין אותה, להכניס אל גופי חומרים, מרקמים וטעמים שיעוררו אצלי את האלרגיה. 

כן, זה הרבה עבודה להיות מכורה בהחלמה! אבל מכורה בשימוש זה הרבה יותר עבודה, למעשה זו עבדות. תודה לך אלי על האפשרות לבחור בחירות ובחיים! 

אהבת את המאמר?

שתפו בפייסבוק

מאמרים נוספים שאולי יעניינו אותך

קולות של תקווה

“רק להיום בשלושה דברים איטיב לנשמתי”

קולות של תקווה

“רק להיום אשתדל לחיות ביום זה בלבד”

קולות של תקווה

רצונך ייעשה ולא רצוני

קולות של תקווה

“רובנו לא היינו מוכנים להודות שאנו אלכוהוליסטים אמיתיים” 

דילוג לתוכן