"בסדר, אלוהים, זה נכון שאני – מכל האנשים, ככל שזה ייראה מוזר, ולמרות שלא נתתי לכך רשות באמת, באמת אני איזה שהוא אלכוהוליסט. וזה בסדר מצדי. עכשיו מה אעשה בקשר לכך?
כשחדלתי לחיות בבעיה והתחלתי לחיות בתשובה, הבעיה נעלמה." עמ' 165 הספר הגדול.
כשקראתי בפעם הראשונה את הקטע הזה כל הגוף שלי רעד כי כך הרגשתי, אני כל כך הזדהיתי עם כל הסייגים שהוא כותב כאן!
הוא כל כך לא אוהב להיות מכור!
הוא כל כך מתנגד להיותו מכור!
אך אין לו ברירה והוא משלים עם העובדה שהוא מכור! כי רק לאחר ההודאה הכנה והמוחלטת הזאת הוא יכול להתחיל את מסע הקבלה וההחלמה.
רק כשקיבלתי בכנות (למרות כל ההסתייגויות שלי) את העובדה המוחלטת שאני מכורה לאוכל ולאכילה, יכולתי להיכנע ויכולתי לתת לאלוהים לנהל את חיי.
זה לא מושלם, עדיין צצות התנגדויות פה ושם, אבל אז אני נזכרת בקטע הזה, שמדבר גם על קבלה מוחלטת שכל אדם, דבר או מצב צריך להיות כך בדיוק, אז אני נרגעת וממשיכה לסמוך על אלוהים האוהב שלי שמכוון את פעולותיי.
