"יתכן שהבעל יתחיל לחיות על בסיס חדש, אבל ממש כשהכול נראה כל כך יפה הוא מאכזב אותך כשיום אחד הוא בא שתוי הביתה. אם את בטוחה שהוא באמת רוצה להפסיק לשתות, אינך צריכה להיבהל. למרות שהרבה יותר טוב אם לא תהיה לו נפילה כלל, כמו שקרה לרבים מאתנו, הרי בהרבה מקרים אין זה דבר כל כך רע. הבעל יראה מיד שהוא צריך להכפיל את הפעילויות הרוחניות שלו אם הוא רוצה לשרוד".( הספר הגדול עמ' 89).
ליפול, להשמין, לחזור לאכילה פעילה, שההתמכרות שלי תשוב ותשתלט עליי – כל אלו הפכו והיו לפחדים שהולכים איתי בדרך ההחלמה. רוב הזמן אלו פחדים שמועילים לי. הם מזכירים לי בענווה את הנס הגדול שמתרחש כל יום שאני עוברת ללא אכילה כפייתית. כל יום שעובר בהחלמה מפתיע אותי וממלא אותי בהודיה לכוח העליון. אבל לא כל הימים מושלמים, כי אני לא מושלמת וגם ההחלמה שלי לא מושלמת. מאכלים אלרגיים חדשים מתגלים, אנשים, התנהגויות ומקומות מאתגרים את ההחלמה שלי על בסיס יום יומי. תודה לאל. אני חיה ונושמת וחיה את החיים במלואם. הפיסקה למעלה מזכירה לי – לא להיבהל – להמשיך ללכת בדרך ולהכפיל את הפעילות הרוחנית.
היום אני מקבלת שאין מושלם בעולמו של האל, וגם מעידות הן חלק מדרכו של האל, ואין צורך להיבהל ולאבד כל רסן. זה דרכו של האל להגיד לי להעמיק בתוכנית ולבחור בדרכו שוב ושוב. זה מה שאני בוחרת היום.
