שנת הלימודים אוטוטו מתחילה וזו הפעם הראשונה שאני מתחילה אותה כשאני באו איי (הצטרפתי לפני כ-7 חודשים).
אחרי חודשיים של חופש גדול, שקט והנאה, זה הזמן לחזור לטירוף, ללחץ ולדרישות מהצוות ולהכלה של התלמידים הרבים ומשפחותיהם.
בעבר כדי לקבל שקט הייתי הולכת לחדר המורים בהפסקה. שם תמיד היה כיבוד מיומולדת של אחד התלמידים, או מאירוע אחר, כך שההפסקה והשקט באו יחד עם האוכל. אם הייתי בתורנות או פשוט לא הצלחתי להגיע, חברותיי המקסימות היו שומרות לי צלחת או מביאות אותה עד אלי, שחלילה לא אפסיד.
השנה אני מתחילה את השנה בגישה שונה. הצוות בבית הספר לא ישתנה, אבל אני השתניתי.
מ-12 הצעדים למדתי איך ברגעים בהם אני חלשה יותר, מוטרדת או חשה בקושי אני יכולה לפנות לעזרה חיצונית, אבל לא לאוכל.
למדתי גם אילו מאכלים, שלא משנה המצב הרגשי שלי, יגרמו לי לקושי גדול יותר לעצור את האכילה ומהם אני נמנעת ומצאתי להם תחליף.
שני דברים אלו מאפשרים לי להיות בכל מקום בשליטה על האכילה שלי.
למדתי לקבל בצורה אחרת את האירועים השונים בחיי היום יום (חוסר הסכמות, מצבים שהייתי מקווה שיתנהלו אחרת), מה שגרם לי לפחות טלטלות ובכך הביא לשלווה גדולה יותר בחיי.
בכל יום ובכל רגע אני יודעת שאני לא לבד. אני חלק מקבוצה גדולה של חברים וחברות שהם חברים לכל החיים ותמיד שמחים לשמוע אותי משתפת על חיי ומחשבותיי, לא משנה מה מצב רוחי. תמיד יש תמיכה.
ללא ספק זו דרך מעולה להתחיל את השנה עם כוח ותקווה. שיהיה לכולנו בהצלחה.
