"…אנו נמנעים מפעולות תגמול ומוויכוחים…" (הספר הגדול, עמ' 65)
המאומנת לא התקשרה כבר יומיים רצופים. אתמול כתבתי לה שאני מקווה שהיא בקו הבריאות.
המאומנת השיבה שכן, היא בקו הבריאות, וסיפרה מדוע לא התקשרה. המשכנו והתכתבנו לגבי האופן שבו התוכנית עוזרת לי במקרים כאלו…
הבוקר היא לא התקשרה. אני ממתינה, והיא עדיין איננה.
התלבטויות עוברות בי – מצד אחד, הבנתי מההתכתבות של אתמול שהיא במצב רוחני לא תקין. מצד שני, ההחלמה שלי תלויה בעבודה עם אחרים.
דפוסי ההתנהגות הקודמים שלי שהופעלו על ידי פגמי האופי שלי, דוחפים אותי לכתוב לה הודעה מתלוננת, מאיימת, מחנכת…
תודה לאל על הדפוס החדש, שמזכיר לי את הצעד העשירי והאחד עשר:
אלי, אני שוגה.
אני מזהה רצון עצמי, אנוכיות, חוסר כנות, טינה ופחד.
אנא, הסר אותם מעליי כדי שאוכל להמשיך לעזור למי שמשתוקק להפסיק לתמיד לאכול אכילה כפייתית.
אלי, מה עליי לעשות בעניין זה?
אנא עצב עבורי אידאל שפוי והגיוני ותן לי כוח לפעול כרצונך עבורי ועבורה.
נסים גלויים מתרחשים באור כשאני פונה אליו:
הנה עכשיו היא מתקשרת, מתנצלת, מסבירה…
ובהשאלה מהספר הגדול, עמ' 53. אלי, מאומנת זו שעושה לי עוול – ייתכן שהיא חולה מבחינה רוחנית. היא חולה בדיוק כמוני. אנא עזור לי לגלות כלפיה את הסובלנות, הרחמים והסבלנות שהייתי מעניקה בשמחה לאדם חולה. כיצד אני יכולה לעזור לה? אלוהים, הצל אותי מהכעס. רצונך ייעשה.
אני לא מקיימת כרגע את הפגישה. אני מתמקדת בתפילה ובמדיטציה לכוח עליון שיראה לי מה רצונו עבורי.
אני כבר לא מנהלת את ההצגה!
