"המשכנו בחשבון הנפש, וכאשר שגינו הודינו בכך מיד" (שנים עשר הצעדים ושתים עשרה המסורות של אכלני יתר כפייתיים, עמ' 67).
מהי עבודת הצעדים?
אני מודה בחוסר אונים ובחוסר יכולת לנהל את חיי.
אני מבקשת מכוח עליון להסיר את הפגמים שלי.
אני מפנה את מחשבותיי לעזרת אחרים.
בצעד 8 נאמר "ערכנו רשימה של כל האנשים שבהם פגענו, והיינו מוכנים לכפר על מעשינו בפניהם" (שנים עשר הצעדים ושתים עשרה המסורות של אכלני יתר כפייתיים, עמ' 55).
באמצעות צעד 8 אני מאפשרת לכוח העליון שלי לעזור לי להיות נכונה לסלוח לאחרים ולעצמי על משגים שונים.
באמצעות צעד 10 אני מאפשרת לכוח העליון שלי לעזור לי לגלות סבלנות, סובלנות, אהבה וטוב לב כלפי אחרים וכלפי עצמי.
אדגים בעזרת מקרה שקרה לי.
זה שנים שאני רוכשת עבור הוריי בני ה-90 מנוי להצגות. לאחרונה מצאתי עצמי טורחת רבות לעשות שינויים ולמצוא להם חלופות על פי הנסיבות שלהם והתנאים שמתאימים להם. בשלב מסוים החלטתי על דעת עצמי לא לחדש להם את המנוי. כדי להקל על עצמי, אקנה להם הצגות בנפרד בבוא הזמן.
לפתע התחרטתי…רוח אלוהים דיברה אליי: "איך עשית דבר כזה? הוריך עדיין פעילים, ואת מחליטה בלי שהתייעצת אתם!"
פניתי לקופאית לתקן את הטעות. לצערי הרב, את הנעשה לא ניתן היה להשיב. המקומות שלהם נחטפו. מיד עלו בי הפחדים של הילדה בת ה-4, בת ה-10, בת ה-15, ה-20, ה-60…פחד ממה שאמא תאמר, פחד מהכעס שלה ומאיך שאראה בעיניה. לפחד הזה אין כל קשר לגיל, למעמד, להישגים…זה פחד קבוע שהמוח מייצר בכל פעם שאני שוגה.
איך אני יוצאת מהסיפור הזה – לשקר? להמציא תירוץ? להשתיק? להתעלם? התפללתי: "אלי, שגיתי." אני מזהה אנוכיות, חוסר כנות, טינה ופחד. "אנא, הסר אותם מעליי. פגעתי בהוריי, אנא הפנה את מחשבותיי למתן עזרה להוריי."
הודות לכוחו, הודתי בטעות בפניהם בטעות שעשיתי מתוך רחמים עצמיים, ממניעים לא כנים ומחיפוש תועלת לעצמי.
רק בעזרת כוח עליון ספגתי את הצער והאכזבה שלהם (שנאמרו, אגב, בעדינות רבה – הייתכן שבגרתי?) והצעתי שנתחלק במנוי – הם ילכו לכמה הצגות שיאהבו, ואנחנו נלך לכל השאר.
אלי, תן בי את השלווה לקבל את עצמי /
האומץ לתקן את עצמי באמצעות צעדים 8, 10.
והתבונה לפנות אליך לפני שאני פועלת.
