מצאתי שיש הקבלה מדהימה בין פגמי אופי לאכילה כפייתית:
אין ספק שיש ביניהם גם יחסי גומלין .אחד מזין את השני.
אוכל מחזיר את פגמי האופי והפעלת פגמי אופי מחזיר לאוכל.
בספר הגדול צעד ראשון "ניפוץ האגו"
האגו הוא זה שמניע את הרצון העצמי, והסיפוק המידי, מניע את היצר..
אוכל ופגמי אופי מרעילים את הגוף ואת הנשמה. הם מסכנים את החלמתי !
את שניהם "רכשתי", כי לא יכולתי להתמודד עם רגשות והחיים.
שניהם שימשו כמנגנון הגנה והפכו להרגל פרוגרסיבי.
שניהם מונעים על ידי רגשות, גדולים ממני. הם שולטים בי.
בשניהם הייתי בהכחשה ובהדחקה. לא ראיתי את האמת.
בשניהם אני חשה רגשי אשמה- מול שניהם אני חסרת אונים.
בשניהם אינני אשמה, איבדתי את יכולת הבחירה, וכח הרצון.
שניהם אוטומטיים- אין יכולת לעצור …גדולים מכל החלטה.
בשניהם ניתן לקבל הקלה יומית בלבד והם עלולים להתפרץ בכל יום מחדש, ובצורה הרבה יותר קשה מפעמים קודמות.
שניהם משרתים אותנו ויש לנו רווח משני מהם , שניהם מהווים פיצוי ויש בהם מתיקות מזויפת, אך הם פוגעים ומזיקים לנו.
בשניהם מופעל רצון עצמי, חוסר יכולת ודחיית סיפוקים.
שניהם מוציאים ממני את הרע שבי, מביאים לשנאה עצמית והרס עצמי. קשה לי לחיות בשלום עם עצמי כשאני באוכל או כשהפעלתי פגם אופי……
שניהם מפעילים אחד את השני: רגש, מחשבה, אוכל.
הריפוי משניהם הוא על ידי מודעות חזקה ובעזרת נכונות וכוח עליון.
בשניהם צריך לעבור את תהליך הצעדים לשם שינוי וצמיחה – עם פעולות יומיות, יחול שינוי.
בשניהם אסור להיכנס לשאננות ויש לטפל דרך תקינות רוחנית.
לגבי שניהם עלי לעשות חשבון נפש יומי וללמוד שעורים, כדי לתקן ולשנות.
בשניהם איני יכולה לבד, אני זקוקה לאלוהים.
ההבדל הכי משמעותי ביניהם שהימנעות חייבת להיות 100%(צעד 1)
ואילו פגמי האופי יצוצו, ויטופלו, כל צעד ופגם בקצב ובזמן שלו.(שאר הצעדים).
פגמי האופי תוך תהליך ההחלמה, יצוצו לעיתים רחוקות יותר, וכשיופיעו לא נתבוסס בהם יותר מדי, ובעזרת הצעדים, החברותא המאמן, וכח עליון, נחזור מהר לאיזון ושלווה.
